סוגיית העדפת בני המקום בהקצאת קרקע למגורים בסוגי יישוב שונים בישראל

תקציר

השאלה למי נתונה זכות המגורים במקום יישוב מסוים עומדת זה שנים במוקד שיח ציבורי ומשפטי בישראל בשל קיומם של מנגנונים פורמליים ולא פורמליים שתכליתם הדרתם של יחידים או של קבוצות ממקום יישוב מסוים. מאמר זה עוסק בשאלה שונה אך משיקה, ובמוקדו סוגיית מתן עדיפות לבני המקום בעת הקצאה של מקרקעין שהם חלק ממקרקעי ישראל. מענה לשאלה זו מצריך דיון בשאלות של חופש הפרט, משמעותו של בית המגורים, חשיבותה של המשפחה, משמעות התושבות במקום מסוים, המהות השונה של מגוון היישובים בישראל, תוכנו של צדק חלוקת מקרקעין והנחיצות בתיקון היסטורי לעומת הנצחת ריבוד חברתי קיים, וגם סוגיות של שימור קהילות קיימות מול חשש מפני דחיקתן אל מחוץ לשכונה או ליישוב. לאחר הצגת מתווה חשיבה ראוי לסוגיית עדיפות לבני המקום המאמר עורך בחינה ביקורתית של ההסדר המשפטי הקיים בישראל הן במרחב הכפרי שמתקיימים בו הסדרי מגורים מכוח התאגדות כאגודה שיתופית הן במרחב העירוני, ובכללו לצורך זה יישובים שמוגדרים יישובי מיעוטים. המסקנה העולה מניתוח זה היא שאותם כשלים בנוגע לקביעות המשפטיות בעניין זכות הכניסה ככלל מתקיימים גם באסדרת עדיפותם של בני המקום. התוצאות החברתיות והכלכליות המשפיעות על חיי הפרטים ועל תוצאות החלוקה במקרקעי ישראל מנציחות את דפוסי החשיבה המקובעים בדבר צורות מגורים ואת הפערים ואת הבידול החברתי בישראל.