המת־החי נהפך לחי־מת: עיון במוטיב מפתח בתרבות ובספרות הישראלית

תקציר

דמות הצמח — או החי־מת, שגופו ממשיך לתפקד אך הכרתו נפגעה — היא אחת הרווחות בתרבות הישראלית של שני העשורים האחרונים. במאמר זה אבחן את הדמות הזאת כמוטיב סִפּי (לימינלי) ספרותי, פוליטי־חברתי וכן כ'טיפוס סימבולי' אשר מערער על הדיכוטומיות שבין חיים למוות, בין גוף לנשמה ובין קיום פרטי לקיום לאומי. אתאר את ייצוגיו השונים של המוטיב בשש יצירות ספרות נבחרות שראו אור בישראל משנת 2000 ואעסוק בביקורת העולה ממנו, המוסבת על המציאות העכשווית בישראל וגם על השיבוש הגרוטסקי שחל ברעיון 'האדם החדש' הציוני. במישור ההיסטוריוגרפי אציג את מוטיב החי־מת כהיפוכו של סמל המת־החי, הבולט בספרות העברית בכל שנותיה, ובעיקר מתקופת התחייה. בהמשך הדברים אתאר את השלבים השונים בגיבושו של מוטיב זה: תחילה כדמות אשר מולה ומתוך הַקשרים עִמה מתהוות זהויות חלופיות, אשר מייצגות נרטיבים של אחרוּת בחברה הישראלית וכן אפשרות של מחאה אנטי־מלחמתית, בעיקר של נשים. בחלקו האחרון של המאמר אזכיר שתי יצירות מאוחרות יותר, שמוצגות בהן דמויות של חיים־מתים מבחירה. שינוי זה עשוי הן לערער על הפן הביקורתי העולה מן המוטיב והן לבשר שינוי במחאה הפוליטית דרך הגוף.