הומולאומיות והפוליטיקה של תנועות להט״ב בישראל

תקציר

מאמר זה בוחן תנועות להט״ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) בישראל ומצביע על שני תהליכים מרכזיים בפוליטיקה של תנועות חברתיות להט״ביות מאז סוף שנות השמונים: עמותיזציה (NGOization) שהובילה לפוליטיקה של היטמעות (אסימילציה); והומולאומיות: שילוב של היטמעות ונורמטיביות עם הכלה לאומית. השילוב בין תהליכי עמותיזציה והומולאומיות השפיע מאוד על התנועות, על המטרות, על סדר היום, על הפרקטיקות, על ההישגים ועל הרשתות של ארגונים ותנועות להט״ב. במאמר אני מציגה ניתוח דרך עדשת הנאו־ליברליזם הישראלי, שהיה הכוח שהניע את התנועות החברתיות הלהט"ביות לחולל שינוי. הניתוח עוקב אחרי אירועים מרכזיים מתחילת שנות השמונים, שהייתה תקופת התגבשות, וממשיך אל תוך המאה ה־ 21, תקופה של הומולאומיות, ולבסוף עוסק באתגרים החדשים המכוננים כיום את הפוליטיקה ואת מבנה הכוח של התנועות החברתיות הלהט״ביות. נקודת המבט הנאו־ליברלית חושפת כי תנועות חברתיות להט״ביות ממשיכות לעבוד, לצמוח ולהתמסד והן מאמצות פוליטיקה של נורמליזציה. עם זאת, תהליך זה משקף לא את כוחן הרב של תנועות חברתיות להט״ביות אלא את תהליכי ההפרטה של המדינה, המאפשרים לתנועות חברתיות להט״ביות להיכנס למרחבים שהיו בעבר באחריות המדינה ובשליטתה, ולמלא אותם. לפיכך במאה ה־ 21 הערך של זהות להט״ב מתהווה דרך ההגיונות של נאו־ליברליזם והומולאומיות, שהם מבנים פוליטיים ומבני שיח שיוצרים דרכים חדשות לכינון שינוי, ובה בעת מגבילים את היכולת לחולל שינויים מרחיקי לכת. המאמר מראה כיצד החיבור בין הומולאומיות וניאו־ליברליזם הוביל למה שאכנה במאמר זה פוסט־הומולאומיות.