עיבוד טראומה בקולנוע תיעודי עכשווי בישראל

מחברים

  • אדם צחי Herzog Academic College מחבר/ת

DOI:

https://doi.org/10.51854/bguy-34A102

מילות מפתח:

דוקומנטרי, הלם קרב, טראומה, ישראל, קולנוע, תגובת קרב, תיעודי

תקציר

במאמר זה אבקש לבחון תופעה חדשה בקולנוע הישראלי התיעודי העכשווי: עיבוד של טראומת תגובת קרב. לראשונה מאז פרוץ האִנתפאדה השנייה, סרטים שגיבוריהם הם נפגעי תגובת קרב מנציחים את טראומת המלחמה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי באופן של עיבוד שמתמודד עם חוויות העבר, ולא באופן של הֶפגְּןֵ טראומה חסר מוצא. כמקרי מבחן ינותחו כמה סרטים תיעודיים של במאים נפגעי תגובת קרב, שראו אור לאחר גל קולנוע הטראומה בעשור הראשון של המאה ה־ 21 ומסמנים תהליכי עיבוד, ובהם קרב אחד יותר מדי (יואל שרון 2013) וסיפור סגור (מיכה ליבנה 2015). מבחינה נרטיבית, גיבורי הסרטים מבקשים להיחלץ מהשכחה (אמנזיה) המסתירה מזיכרונם את האירועים הקשים שחוו, ובסופה של העלילה מצליחים לאתר את הזיכרון המודחק ולארוג מחדש את הסיפור הטראומטי. מבחינה אסתטית, הסרטים מציעים אסטרטגיות קולנועיות שונות של עיבוד טראומה, המייצגות את העבר הסובייקטיבי הטראומטי וגם את ההווה האובייקטיבי הבטוח, ומציבות ביניהם גבול אסתטי ברור. הסרטים נחקרים באמצעות קריאה צמודה של הנרטיב והאסתטיקה הקולנועית, ומנקודת מבט של שיח הטראומה במדעי הרוח, המבחין בין אפשרויות עיבוד (working through) להפגן (acting out). השילוב בין פרקטיקות הייצוג הא־ריאליסטיות לפרקטיקות הייצוג הריאליסטיות מפרק את המבנה הקלאסי של הסרט הדוקומנטרי ומאפשר מפגש של הצופה עם אופייה העודף של הטראומה לצד עמדה בטוחה, המכוננת באמצעות המרחק הרגשי והקוגניטיבי של ההווה.

פורסם

01.12.2020

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

עיבוד טראומה בקולנוע תיעודי עכשווי בישראל. (2020). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 34, 36-60. https://doi.org/10.51854/bguy-34A102