שוויון בטרם פורענות? זלמן ארן והמאבק על הרפורמה בחינוך, 1969-1963

תקציר

בשנות השישים היה זלמן ארן מן הבולטים באנשי תנועת העבודה שזיהו את הצורך לטפל באי־השוויון החברתי כמשימה דחופה אשר אי אפשר לדחותה עוד. מאבקיו לצד שותפים אחרים להרחבת הזכות לחינוך על־יסודי ביטאו פוליטיקה של צמצום פערים והשתלבו במפנה הרחב יותר במדיניות הרווחה של ישראל לקראת סוף שנות השישים. במאמר ינותח המפנה הזה בתחום החינוך העל־יסודי, שדמותו הציבורית עוצבה באותן שנים בסדרה של החלטות מדיניות, ועדות שונות וחקיקה בכנסת, אשר הביאו לעולם את חטיבת הביניים הנודעת. המאמר מסביר איך שימשה תכנית החטיבה החדשה ביטוי להרחבת הזכות האוניברסלית לחינוך, שהייתה הפן החינוכי בתהליך התעצמותה של מדינת הרווחה הישראלית בשנות השיא שלה. הוא זורע אור על ההסכמה הפוליטית הרחבה שאפשרה את החינוך הציבורי העל־יסודי הממלכתי, אשר התחנכו בו דורות של ישראלים. טענתו המרכזית היא כי בהכרעה לתכנן חטיבות ביניים אינטגרטיביות ניכרה פוליטיקת שוויון ייחודית של השוואה כלפי מטה, שתכליתה צמצום פערים ומפגש חוצה עדה ומעמד, לא רק באמצעות חיזוק התלמידים החלשים אלא גם באמצעות הגבלת יתרונם של התלמידים החזקים בחינוך הציבורי. המאמר צולל לראשונה לנבכי הפרוטוקולים של ישיבות ועדת רימלט ומאיר את הוויכוח בנושא מגמת ההשוואה כלפי מטה של הרפורמה, אשר על אף חשיבותו, לא זכה עד כה להתייחסות של ממש במחקרים הרבים על אודותיה.