אפקט בלומה: פואטיקה של הפרעה בסיפור פשוט לעגנון

תקציר

במאמר זה אני מציעה בחינה מחודשת של הרומן סיפור פשוט לש"י עגנון, מתוך הסטת מוקד המחקר מדמותו של הירשל לדמותה של בלומה נאכט. דרך ציר עלילתה של בלומה אני מגדירה במאמר זה מחדש את המונח 'שיבוש', לא רק כמטפורה לעיירה היהודית או כשיבוש בין־דורי, אלא כעיקרון פואטי מארגן וטכניקה מודרניסטית של הפרעות. באמצעות הדיאלוג המכונן בין בלומה לאביה אני חושפת במאמר פרדיגמה חלופית של קריאה על בסיס מרחק ביקורתי והשהיית נחמה; זו מערערת על מודל הקריאה הרגשי והפסיבי המצופה מן הדמויות. קריאה זו מציבה את בלומה כדמות ספית: היא קרובה אך משרתת; הדמות המגיעה מבחוץ אל הבית ומשבשת את הסדר המגדרי־בורגני בעיירה היהודית, ובה חלק מההיסטוריה המשובשת של המשפחה והפרת השידוך בדור ההורים. המאמר עוסק בחלקו המרכזי בתפקיד המספר העגנוני, המשתמש בטכניקות של שבירת 'הקיר הרביעי' וקיטוע כדי לייצר אפקט של ניכור, או שבירה, נוסח ברטולט ברכט, הפועל ברומן כטכניקה ספרותית מודרניסטית אשר מאלצת את הקורא להשתומם על הנסיבות החברתיות המשובשות. לטענתי, עזיבתה של בלומה אינה משמשת תיקון אלא פועלת במה שאני מכנה 'שיבוש של השיבוש' – לעומת השיבוש ההיסטורי־חברתי־מגדרי מתוך מבט ביקורתי ופעולה. בדרך זו מתברר כי סיום הרומן נעדר קתרזיס מכוון, וזה מותיר את הקורא בחוסר נוחות שמעורר למחשבה ביקורתית על האפשרות להימלט מצרתו בתוך מציאות היסטורית־חברתית מורכבת.