ניצחון הצהרתי: החלטת האו"ם על בינאום ירושלים מ־ 9 בדצמבר 1949

תקציר

ב־9 בדצמבר 1949 אימצה העצרת הכללית של האו״ם את החלטה 303, שקראה לבינאום מלא של ירושלים, כפי שנקבע בהחלטת החלוקה מ־29 בנובמבר 1947. אף שעמדה על הפרק חלופה מעשית יותר — הצעת ועדת הפיוס לפיקוח בין־לאומי רופף על העיר, תוך התמקדות במקומות הקדושים — מדינות רבות תמכו בהחלטה 303, למרות ספקותיהן בדבר היתכנותו של בינאום מלא. המאמר בוחן את הגורמים שהובילו רוב מקרב המדינות החברות באו״ם להצביע בעד החלטה שלדעתן הייתה אות מתה. הוא סוקר את המהלכים השונים לקידום רעיון הבינאום שננקטו מאחורי הקלעים בחודשים שקדמו להצבעה, תוך הדגשת שיתוף הפעולה בין משלחות מדינות ערב באו״ם, בהובלת לבנון, לבין כמה מדינות נוצריות שפעלו בדחיפת הוותיקן והאפיפיור פיוס השנים־עשר. מאמצים אלה העניקו לתומכי הבינאום ניצחון על הנייר, אך למעשה צמצמו עוד יותר את הסיכוי למימושו.