שאלת יציאתם הבהולה של המוני היהודים מתימן בשנים 1950-1949

תקציר

מה היה הזרז ליציאה הבהולה של עשרות אלפי יהודים מתימן בשלב השני והשלישי של המבצע ׳מרבד הקסמים'? מה דחף ליציאה אשר הייתה ייחודית בהיקפה ובקצב התרחשותה בהשוואה להגירות מתימן בעבר ואשר התרחשה שלא לפי הערכות הממשל הבריטי ומארגני העלייה, שצפו יציאה הדרגתית של יהודים, אשר תתפרס על פני שנים מספר?

עד כה לא ניתן דגש לשאלה זו במחקר. הסברים לתופעה ציינו צירוף נסיבות בזמן אמת, מניעים דתיים־משיחיים והיתרונות מעשיים שהיו גלומים בהקמת מדינת ישראל. במאמר זה אראה כי הסברים אלה אינם מספקים ומותירים פער בהבנת התמונה הרחבה של הגירת המוני היהודים מתימן.

כדי לענות על השאלה אכוון זרקור לאירועים הקשים שהתרחשו בתימן בשנה וחצי שקדמו להגירה ואברר את השפעתם על רגשות היהודים, על תנאי מחייתם ועל תחושת הביטחון שלהם. קריאה חדשה של עדויות בנות הזמן — בהן מכתבים שכתבו יהודי תימן בזמן אמת, ושל עדויות מאוחרות, מספרת את סיפור העולים על אודות יציאתם ומציעה כי לצד גורמי המשיכה והדחיפה המוכרים התקיימו ביציאה מתימן גם אלמנטים ברורים של בריחה. במאמר אציע כי מסכת האירועים הקשים שקדמו להגירה והיחלשות הגנת האימאם עוררו ביהודי תימן חרדה וחוסר ודאות מתמשכים, ערערו מן היסוד את הרגשת הביטחון שלהם וזירזו אותם להגירה הגדולה הבהולה מתימן לישראל — המדינה היחידה שהציעה להם מקלט ותקווה לעתיד.