ההסתדרות הרפואית בישראל בשנות החמישים ובשנות האלפיים

תקציר

המאמר מנתח את תפקידה של ההסתדרות הרפואית בישראל (IMA) בפיתוח שדה הבריאות בישראל, ומתמקד בשינויים בעמדותיה ובאינטרסים שלה בשנות החמישים ובשנות האלפיים. מאז שנות החמישים צברה ההסתדרות הרפואית כוח ויוקרה ניכרים בתוך הקהילה הרפואית וביחסיה עם הפקולטות לרפואה ועם משרד הבריאות. אין לראות בתהליך זה התפתחות טבעית של קבוצה מקצועית, הקשורה בעיקר להישגים מדעיים ולמיסוד; תחת זאת, יש לייחס את התבססות מעמדה של ההסתדרות הרפואית להתפתחויות היסטוריות בשדה הבריאות, ובמובן הרחב יותר — לשינויים ביחסי הכוח הפוליטיים, החברתיים והכלכליים. במרכזם של תהליכים אלה עומד השינוי ההגמוני שחוללה תפיסת העולם הנאו־ליברלית. בהמשך לטענה זו אנו מראים כי בצמד מקצוע–מעמד, המאפיין את פעילות ההסתדרות הרפואית, התגלה המעמד כמשתנה המרכזי. אנו טוענים כי נקודת המבט המעמדית, חרף מגבלותיה התאורטיות במקרים מסוימים, מספקת הסבר פורה במקרה של ההסתדרות הרפואית. היא מאפשרת הבנה מעמיקה של מניעיה ודרכי פעולתה לנוכח השינויים המרכזיים שחלו בחברה ובפוליטיקה בישראל, במבנה מערכת הבריאות ובמעמדה של ההסתדרות הרפואית.