האסטרטגיה של נאצר ל'חיסול תוצאות התוקפנות', יוני 1967 - ספטמבר 1970 : הערכה מחדש
מילות מפתח:
גמאל עבד אל נאצר, יחסי ישראל-מצרים, יחסי ברית המועצות-מצרים, מלחמת ששת הימיםתקציר
בנאום התפטרותו ב־9 ביוני 1967 הגדיר נאצר לראשונה את היעד המרכזי של האסטרטגיה שלו כ‘מחיקת עקבות התוקפנות’, כלומר ביטול הישגיה של ישראל במלחמה. ועידת הפסגה הערבית בחרטום בספטמבר אישרה אסטרטגיה זו. בהתבסס על מקורות ראשוניים מצריים וערביים, המאמר בוחן מחדש כמה מן הסוגיות המרכזיות הקשורות לאסטרטגיה זו. אלה כוללות את השפעת ברית המועצות על גיבוש עקרונות האסטרטגיה ויישומם; נחישותו הכמעט אובססיבית של נאצר להגיע לעימות צבאי עם ישראל; ותפיסתו של נאצר כי פתרון מדיני לסכסוך אינו בר־השגה. קווי היסוד של האסטרטגיה היו: סירוב לקבל את תנאיה של ישראל; שמירה על הכבוד הערבי; ‘השבת מה שנלקח בכוח באמצעות כוח’; והסתמכות על תמיכה צבאית ומדינית סובייטית. נאצר יישם אסטרטגיה זו בשני מסלולים מקבילים: פעילות מדינית והכנות צבאיות אינטנסיביות. אולם מאחר שהאמין כי המסלול המדיני נידון לכישלון, המלחמה הייתה בלתי נמנעת.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2009 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
