היהדות כשליחות אוניברסלית בהגותו של עמנואל לוינס

תקציר

הגדרת האתיקה של עמנואל לוינס אינה מבחינה בין יהודים ללא־יהודים. עם זאת, בכתביו היהודיים שומר העם היהודי על ייחודו ואינו נבלע באוניברסליות אתנית. עמדה פרדוקסלית זו כבר נדונה. ברצוני להוסיף לדיון את הנקודות הבאות:

א. קריאותיו התלמודיות של לוינס אינן מחקר אלא פרשנות; זו קריאה המבקשת לקשור את הטקסט למציאות. המאמר מפרש אחת מקריאותיו התלמודיות (‘עתיק כעולם?’), העוסקת בנושא זה. קריאתו של לוינס דנה בשאלה אם היהדות נחוצה לעולם ולערכים האוניברסליים הטמונים בתורה, ומובילה גם להדגשת חשיבותה של ההלכה בשימור ערכים אלה, בזיקה להתנהגות בפועל ולגורל היהודי כמורשת ייחודית. כך נחשפת מורכבות גישתו של לוינס לשאלה זו.

ב. בכתביו המאוחרים של לוינס, העצמי ‘מחליף’ את האחר, אף שהוא נותר נפרד ונבחר — נבחר לשם החלפה זו. יש דמיון מבני בין נקודה זו לבין האופן שבו לוינס תופס את היחסים בין העם היהודי לעמים אחרים.

ג. יחסו של לוינס למדינת ישראל וציפייתו שייווצר בה איזון חדש בין אתיקה לפוליטיקה עומדים במרכז חלקו השני של המאמר. אף שחזונו אוטופי, הוא קשור למציאות מסוימת ומייצג היבט נוסף של ייחודו של העם היהודי בימינו.

ד. גישתו של לוינס מציבה אתגר למדינת ישראל ולהגדרתה העצמית כמדינה יהודית.