אבטלה בישראל בשנות האלפיים: מדוע לא קמה תנועת מחאה של מובטלים?

מחברים

  • אברהם דורון האוניברסיטה העברית בירושלים image/svg+xml מחבר/ת

מילות מפתח:

אבטלה בישראל, פערים כלכליים-חברתיים בישראל, מחאה, התארגנות חברתית

תקציר

בעשור האחרון שורר בישראל שיעור אבטלה גבוה של יותר מעשרה אחוזים, ובמקביל חלה שחיקה מתמשכת בדמי האבטלה. מאמר זה מסביר את הסיבות לפסיביות ולהיעדר המחאה וההתנגדות בקרב המובטלים.

ישראל היא ביסודה חברת מהגרים, שקשרי הסולידריות בין קבוצות האוכלוסייה השונות בה נותרו חלשים. הפערים הכלכליים והחברתיים בחברה הישראלית הם במידה רבה תולדה של סוגיות מוצא וזהות המפרידות בין הקבוצות השונות. משום כך נתפסים המובטלים כקבוצה נפרדת נוספת בתוך החברה הישראלית הרחבה, דבר המעורר כלפיהם יחס שלילי ומשפיע על יכולתם לארגן פעולות מחאה קולקטיביות.

גורמים בולטים נוספים שהגבילו את יכולתם של המובטלים לארגן פעולות מחאה קשורים באדישותן של מפלגות הפועלים המרכזיות למצוקתם; בחולשת ההסתדרות בכלל ובשכבות הנמוכות של כוח העבודה בפרט; במאמציה הנגלויים והסמויים של הממשלה לשלול את הלגיטימיות של המובטלים באמצעות הטיית דעת הקהל נגדם ושימוש בשיטות שונות לפיקוח על התנהגותם; בניסיונות להציג את בעיית האבטלה הגבוהה כבעיה אינדיבידואלית; ובהטרוגניות של ציבור המובטלים עצמו, המתבטאת בתסכול אישי ובאי־יכולת להתארגן ולפעול יחד.

פורסם

01.07.2008

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

אבטלה בישראל בשנות האלפיים: מדוע לא קמה תנועת מחאה של מובטלים? (2008). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 18, 125-151. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/446