'עבר שימושי' לנוכח משבר יהודי אירופה: היסטוריוגרפיה יהודית פופולרית בגרמניה, בצרפת ובהונגריה בשנות השלושים

תקציר

המאמר מציג סוגים שונים של כתיבה היסטורית ואת השימוש בזיכרון בקרב דוברים יהודים בזירה הציבורית באירופה בשנות השלושים, שנועדו להתמודד עם האיום הגובר של הפשיזם והנאציזם. הוא מתמקד בכתיבה הפופולרית ומבוסס בראש ובראשונה על פרסומים בכתבי עת יהודיים ליברליים וקהילתיים. הצורות המתפתחות של העבר השימושי נבחנות בהשוואה בין שלוש קהילות: גרמניה, צרפת והונגריה.

יהדות גרמניה, יהדות צרפת ויהדות הונגריה בעת החדשה התעצבו בהשפעת האמנציפציה. במסגרת תהליך זה פיתחו דוברי הזרם המרכזי בקהילות אלה צורה חדשה של היסטוריוגרפיה, באמצעות הצגת עבר שימושי שתמך בשאיפתם להשתלב בחברות המקומיות כאזרחים שווי זכויות. תפיסותיהם את העבר התבססו אפוא הן על נרטיבים היסטוריים יהודיים הן על נרטיבים היסטוריים לאומיים מקומיים, מתוך ניסיון ליישב ביניהם.

באמצעות בחינת השיח על ההיסטוריה היהודית בשנות השלושים, מבקש המאמר להצביע על המשכיות ושינוי בהצגת העבר היהודי. כך, למשל, הוא מציג את המשך השימוש האינטנסיבי בהעלאת זכרם של גיבורים היסטוריים מרכזיים, כגון משה מנדלסון בגרמניה ואדולף כרמיה בצרפת, לצד השינוי בדגשים בייצוגם הציבורי. סוגיה מרכזית הנידונה במאמר היא השינוי ביחסם של דוברים יהודים ליברליים מסוימים לרעיון הקדמה.