ליא קניג ומרים זוהר: שחקניות תאטרון כסוכנות זיכרון
DOI:
https://doi.org/10.51854/bguy-37A136מילות מפתח:
אמנות ישראלית, היסטוריה, זיכרון היסטורי, חברה ישראלית, שואה וגבורה, תאטרוןתקציר
ככל אמנויות הבמה, אמנות התאטרון מתקיימת תמיד בזמן הווה, 'כאן ועכשיו'. עם זאת, כל אחד מן השותפים למעשה היצירה התאטרוני — בראש ובראשונה השחקנים — מביא אִתו אל תחומי ה'הווה' הזה מטען נכבד של 'עבר', אישי ומקצועי.
ליא קניג ומרים זוהר, שתי הגברות הראשונות של עולם התאטרון הישראלי וכלות פרס ישראל לתאטרון, הן שורדות שואה ובנות תשעים. בקריירה עשירה, שנמשכת כבר שבעה עשורים, לוהקו השתיים תכופות להופעה במחזות שואה. המאמר שלהלן מבקש לבחון כיצד שימשה הביוגרפיה הפרטית של השתיים הן חומר גלם ליצירה והן כלי מרכזי לפרשנות ולפיענוח של אותן היצירות. בחינת הפרויקטים השונים שקניג וזוהר היו מעורבות בהם. במרוצת השנים מגלה אסטרטגיות פעולה שונות מצד כל אחת מהן בכל הקשור לזיכרון השואה בישראל.
מן המקרה הפרטי שלהן אפשר ללמוד על תפקידו של האמן כסוכן זיכרון בחברה שהוא חי ופועל בתוכה ועל דפוסי פעולה כלליים יותר בנוגע לזיכרון השואה במקומותינו, כחלק מתופעה סוציולוגית רחבת היקף.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2022 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
