׳קואליציית ניר׳ ב־ 1959 ומאבקה של האופוזיציה במפא"י

מחברים

  • יחיעם ויץ אוניברסיטת חיפה image/svg+xml מחבר/ת

DOI:

https://doi.org/10.51854/bguy-36A122

מילות מפתח:

ברל לוקר, יוחנן בדר, הכנסת השלישית, מפא, נחום ניר

תקציר

מאמר זה עוסק בהצלחת האופוזיציה לבחור יושב ראש חדש לכנסת, שלא היה חבר מפא"י, מפלגת השלטון אז. בינואר 1959 נפטר יוסף שפרינצק, יושב ראש הכנסת מטעם מפא"י, והתחיל מאבק פוליטי בשאלה מי יהיה יושב ראש הכנסת החדש. המועמד הטבעי לתפקיד היה חבר הכנסת משה שרת, מראשי מפא"י, דמות מכובדת ומקובלת בעיני כל סיעות הכנסת, ובכלל זה סיעות האופוזיציה; אך שרת סירב לקבל את המועמדות. אחרי הסירוב החליטו ראשי מפא"י שמועמד המפלגה יהיה חבר הכנסת מטעם מפא"י ברל לוקר, שלא היה מעורב בחיי הכנסת והיה דמות חיוורת. אחרי שנבחר לוקר למועמד מפא"י לתפקיד העמידו מפלגות האופוזיציה מועמד אחר שאינו חבר סיעת מפא"י — חבר הכנסת נחום ניר מאחדות העבודה, שהיה פרלמנטר מובהק. בהצבעה על בחירת יושב ראש כנסת חדש נבחר נחום ניר לתפקיד, וברל לוקר נכשל. ניר כיהן בתפקידו כשמונה חודשים — עד שלהי נובמבר 1959 . פרשה זו חשובה מבחינת ההיסטוריה הפוליטית של ישראל משני טעמים. הטעם הראשון הוא שבפעם הראשונה בקורות המדינה נבחר לתפקיד ממלכתי איש פוליטי שאינו חבר מפא"י. והטעם השני הוא שהדפוס של 'קואליציית ניר' — קואליציה של מפלגות השמאל והימין נגד מפא"י — עלה פעמים מספר אחרי כן. דוגמה מובהקת לכך היא 'מועדון הארבעה' שהוקם ב־ 1961 , בימי פרשת לבון.

פורסם

01.12.2021

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

׳קואליציית ניר׳ ב־ 1959 ומאבקה של האופוזיציה במפא"י. (2021). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 36, 32-53. https://doi.org/10.51854/bguy-36A122