נחל איילון ומימיו: בבואה ליחסים בין הרשויות, 1948 – 1965
DOI:
https://doi.org/10.51854/bguy-34A105מילות מפתח:
נחל איילון, ניהול שיטפונות, נתיבי איילון, שלטון מקומי, שלטון מרכזי, תל אביב־יפותקציר
מאמר זה עוסק בהתמודדות של משרדי הממשלה (והגופים המקצועיים המסונפים אליה) ושל עיריית תל אביב-יפו עם מופעי הגאות של נחל איילון בחורף בשני העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. המאפיינים הפיזיים של הנחל והתהליכים הארגוניים, התכנוניים והפוליטיים שאפיינו את המדינה באותן שנים ישמשו בסיס לבחינת דרכי ההתמודדות עם עליית מפלס המים, הטבעית והצפויה. התכניות שנרקמו והפעולות שננקטו כדי לפתור את הבעיה — עליית מימי נחל איילון — ישמשו אפוא בבואה להכרת מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ויאפשרו את חשיפת המחלוקות המקצועיות בנוגע לייעודם של המים ושל התשתיות האחרות. עד הקמת חברת נתיבי איילון לא נמצאה הרשות שתגבש פתרון לאתגר שהציב הנחל. הנחל הפך לתעלה בתחומי העיר, אך האם נפתרה הבעיה?
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2020 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
