מיסּוד תעודת הבגרות בארץ ישראל, 1928-1935

מחברים

DOI:

https://doi.org/10.51854/bguy-35A116

מילות מפתח:

בחינות הבגרות, בית הספר הריאלי בחיפה, גימנסיה הרצליה בתל אביב, האוניברסיטה העברית בירושלים, הגימנסיה העברית בירושלים, השכלה תיכונית בארץ ישראל, מיסוד תעודות, מִ נהל ומנהיגות החינוך בימי המנדט

תקציר

מיסודה של תעודת בגרות לאומית אחידה החל להתגבש בשנת תרפ"ט עד קבלת הכרה רשמית מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת תרצ"ד. התהליך משקף את יחסי הגומלין בין האקדמיה העברית למערכת החינוך העיונית ביישוב בימי השלטון הבריטי ומלמד על הקושי בהכשרה עיונית בארץ רוויה עימותים ומאבקים פנימיים בין מרכזי השליטה. במאמר זה אני עוסק בדיונים בנושא הכרת האוניברסיטה בתעודת הבגרות ומתמקד בשלושת בתי הספר התיכוניים של הזרם הכללי, הראשונים להעניק השכלה תיכונית עברית בארץ: הגימנסיה העברית הרצליה ביפו, הגימנסיה העברית ברחביה בירושלים ובית הספר הריאלי בחיפה. אני מסתמך על מקורות ראשוניים ומבקש לייצר חקר נרטיבי בנושא תולדות תעודת הבגרות הישראלית. יתוארו היחסים בין הנהלות בתי הספר התיכוניים להנהלת האוניברסיטה לפני הכרזת העצמאות, הנעים על הטווח שבין יחסי מרות אשר חייבו את מוסדות החינוך לעמוד בתקנים שהציבה האוניברסיטה ובין יחסי הדדיות והסכמה. ניכר כי הפרופ' אברהם הלוי פרנקל, יושב ראש הוועדה המפקחת על בתי הספר התיכוניים, השפיע יותר מכול על מיסוד תעודת הבגרות. הפיקוח על תעודות הבגרות יצר תְ קינה אשר מבדילה בין חינוך מקצועי שאינו מותאם לקבלה לאוניברסיטה ובין מסלול עיוני שמעיד על השכלה כללית רחבה ומאפשר כניסה ללימודים גבוהים בארץ ובחוץ־לארץ. ניכר כי קידום התקנים האחידים הביא בתוך עשור להכפלת היחס בין מקבלי החינוך היסודי למקבלי ההשכלה התיכונית ביישוב.

פורסם

01.07.2021

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

מיסּוד תעודת הבגרות בארץ ישראל, 1928-1935. (2021). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 35, 137-162. https://doi.org/10.51854/bguy-35A116