רשימת הנשים הדתיות בבחירות הראשונות לכנסת: כישלון או הישג?

תקציר

בינואר 1949 נערכו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. בין הרשימות שהתמודדו היו שתי רשימות נשים. האחת של ויצו, והאחרת של נשים ציוניות־דתיות; זו קיבלה אלפי קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה. התמודדות הנשים וכישלונן עוררו סערה במגזר הדתי. במאמר זה אני מתחקה אחר סיפורה המרתק של הרשימה 'האישה והפועלת הדתית' (פד) ומנתחת את מניעי הנשים הדתיות ומטרותיהן, את הגורמים לאי־הצלחתן האלקטורלית ואת יחס החברה להתמודדותן ולכישלונן. כל אלה משקפים את זהות האישה הדתית ואת מעמדה וכן את תפיסתו המגדרית המורכבת של המגזר הדתי. נוסף על כך, הרשימה פד משמשת נקודת מוצא לדיון ברעיון העקרוני של מפלגת נשים המצוי במוקד מחלוקת ציבורית ומחקרית. לרשימה פד מאפיינים משותפים למפלגות נשים באשר הן: התארגנות הנשים, המחסור במשאבים, הסתייגות החברה, הדילמה בין האינטרס של הלאום או של המפלגה לאינטרס של המגדר ועוד, אולם יש לה גם מאפיינים ייחודיים: ייסודה נבע מאילוץ, לאחר הדרת הנשים הדתיות מהרשימה המאוחדת של הגברים הדתיים; אף שניכרה בה זהות 'נשית' חדשה, היא העמידה את הרעיון הציוני־הדתי מעל האינטרסים של הנשים. לפיכך התאפיינה בפרדוקסליות, וזו תרמה רבות לכישלונה. הפרדוקס היה מובנה בזהות האישה הדתית שביקשה לעצב זהות חדשה ובו בזמן לשמור על הזהות הישנה. המקרה של הרשימה פד מעיד שקיומה (או היעדרה) של תודעה עצמית של נשים הוא גורם מכריע בשאלת מפלגת נשים — הקמתה והצלחתה.