פוליטיקה והתנגדות של נשים קומוניסטיות בארץ ישראל המנדטורית

תקציר

במאמר זה אני בוחנת את חוויותיהן של נשים קומוניסטיות בארץ ישראל המנדטורית, נשים שהיו בשר מבשרה של המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית )פק”פ(, ואת התמודדותן עם מנגנוני הדיכוי של השלטון הבריטי בארץ ישראל: מן המעקב אחריהן ומעצרן, דרך ההליכים המשפטיים, עד חיי היום־יום במרחבי הכליאה. באמצעות מיקוד זה אני מציעה שני מהלכים משלימים: האחד — הצבתן של נשים בתולדות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית במרכז הדיון ההיסטורי; והאחר — בחינה מחודשת של תפקיד עורכי הדין שייצגו אסירות קומוניסטיות, לשם הבנת יחסי הגומלין בין משפט לאידאולוגיה ולמגדר.

המחקר ההיסטורי עמד בהרחבה על פעילותם של עורכי דין אלה בהקשרים ציוניים, ואולם מעורבותם בזירה הקומוניסטית נותרה בשוליים. אני מבקשת אפוא להרחיב את גבולות הדיון ההיסטוריוגרפי על הפק”פ, למלא חסר גדול במחקר ולהציע קריאה מחודשת של הזירה הקומוניסטית כמקום שעוצבו בו זהויות מגדריות במפגש עם מנגנוני כוח משפטיים וקולוניאליים.

אני נשענת על גישת הפמיניזם המרקסיסטי, על תאוריות של התנגדות נשים ועל גישות מחקר שעוסקות במרחבי כליאה. הגישות האלה מאפשרות לנתח מנגנוני הדרה, סוכנות והתנגדות ולהעמיד את הכליאה ואת המאבק המשפטי כחלק מעיצוב סובייקטיביות פוליטית. אני מתבססת על מקורות ארכיוניים, על ספרות אוטוביוגרפית ועל כתיבה עיתונאית בת התקופה.