בין 'צל ידו' של חיים באר ל'בְְּחנותו של מר לובלין' לעגנון
DOI:
https://doi.org/10.51854/bguy-42A182מילות מפתח:
בחנותו של מר לובלין, חיים באר, המת־החי, צל ידו, ש"י עגנוןתקציר
הרומן צל ידו מאת חיים באר (2021) עוסק ביחסיו של המספר האוטוביוגרפי עם אביו, שהלך לעולמו בעוד בנו נער. לשם כך יצר באר מיזם בדיוני, ובו המספר פוגש את אביו ועוד עשרה מבני עירו של האב, שהוקמו לתחייה. טענתי היא כי הסיטואציה המרכזית בצל ידו, שהמספר דורש בה אל המתים, קשורה לפרק האחרון של הרומן הלא גמור של שמואל יוסף עגנון בחנותו של מר לובלין, אף שזה אינו מוזכר בצל ידו. מאמר זה עניינו השוואה בין שני הטקסטים. ראשית, משותפת לשני הספרים התחבולה של הקמת המתים לתחייה, המזכירה את המוטיב המוּכר של המת־החי. בשני הספרים המספר, השרוי בניתוק מביתו וממשפחתו, משוחח עם המתים בידיעה שהם מתים גמורים. שני הספרים עוסקים בעבר שנחרב ולא ישוב לעולם, ובשניהם המספר פוגש את אביו המת ואף משוחח עמו. עם זאת, יש הבדלים עמוקים בין שתי היצירות. בולט ההבדל בין דמויות המתים־החיים, ובייחוד בין דמות האב בשני הספרים ובקשר לרגשות האשמה של הבן כלפי אביו המת. עוד הבדל מהותי הוא הימצאותם או היעדרם של ספרים, שהם מטונימיים לתרבות היהודית: אצל עגנון הם חסרים, ואצל באר — אינם מספיקים. עצם השימוש של באר בפרק של עגנון הוא אמירה ארס־פואטית על תפקיד הספרות בשמירת זכר העבר ובתיווך זיכרונותיו האישיים ורגשותיו של הקורא.
Downloads
פורסם
License
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
