'החומה' לאהרן אשמן: שיבת ציון והרפרטואר הסמוי של התרבות העברית

תקציר

המחזה המקראי החומה לאהרן אשמן (1938) מבוסס על ספר נחמיה ומתמקד בבניית חומת ירושלים בימי שיבת ציון. אף שהמחזה לא הוצג מעולם על בימת התאטרון הממוסד, נוכחותו מחוץ לתאטרון האמנותי בשנות הארבעים והחמישים הייתה גבוהה ועקבית: בתאטרון חובבים, בקבוצות נוער במוסדות חינוך ובמסגרות אידאולוגיות. ככזה, הוא שותף למה שאנו מכנים ׳הרפרטואר הסמוי’ של התרבות העברית בת התקופה. מתוך נקודת מוצא זו אנו בוחנים במאמר את העיבוד הדרמטורגי של הסיפור המקראי בידי אשמן. מצד אחד אשמן עורך הקבלות אקטואליות־דידקטיות בין ימי שיבת ציון לתקופתו, עם דגש על מפעל הבנייה של חומה ומגדל, מדיניות ההבלגה בימי המרד הערבי והצבת עמדה פוליטית מעשית־ראלית אשר נשענת על שיתוף פעולה עם כוחות אימפריאליים במקום על חזון ריבונות משיחי. מצד אחר המחזה מבקש להעניק נופך מיתי־טרגי לסיפור המקראי, ובכך גם חושף שאלות יסוד שעומדות בתשתיתו. המתח בין שתי מגמות אלו חושף את האתגר שבעשיית ספר נחמיה מיתוס מכונן עבור הבימה העברית הציונית. דווקא התקבלותו של המחזה במרחבים שמחוץ לתאטרון הממוסד מצביעה על מקומו הספי ברפרטואר של התרבות העברית.