ההיסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים: דיון מחודש במחדל המבצעי והמדיני
מילות מפתח:
היסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים, יחסי ישראל-מצרים, המודיעין הישראלי, ועדת אגרנטתקציר
מאמר זה מתחקה אחר התפתחות ההיסטוריוגרפיה של שלושה היבטים הקשורים זה בזה במלחמת יום הכיפורים: ראשית, החלופה המדינית למלחמה, ובעיקר התהליך המדיני שהתנהל מראשית 1973, אשר אילץ את ההנהגה הישראלית לבחור בין הסדר כולל שיוביל לנסיגה לגבולות 1967 ובין יוזמת מלחמה מצרית שסביר היה שתסתיים בתבוסה מצרית; שנית, הגורמים לחוסר המוכנות של צה"ל עם פרוץ המלחמה והשלכותיו על מהלך המלחמה בימיה הראשונים; שלישית, הגורמים למחדל המודיעיני, ובעיקר תפקידו האישי של ראש אמ"ן ערב המלחמה בהטעיית ההנהגה הישראלית להאמין שאמצעי איסוף מודיעיני מסוים, שעליו הסתמכה לקבלת התרעה על מלחמה, היה פעיל, בעוד שבפועל הוא לא התיר את הפעלתו. המאמר מראה כיצד עמדה ההיסטוריה הממסדית של מלחמת 1973 — דו"ח ועדת אגרנט — במבחן הזמן, וכיצד ה'היסטוריות החדשות' של מקורות המחדל הצבאי לא עמדו במבחן זה.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2013 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
