רכוש נטוש ועיצוב מרחב מגורים עירוני: רמלה, 1963-1948

תקציר

במוקד המאמר נבחנת השפעת הרכוש הנטוש שתפסה ישראל במלחמת 1948 בעיר הערבית האימפריאלית רמלה על כינונו ועיצובו של מרחב המגורים ברמלה הישראלית. בעיר שהייתה מאוכלסת בכ־20,000 ערבים נותרו 960 תושבים לאחר כניעתה לישראל ביולי 1948. העסקים בעיר, המפעלים, המטעים, המבנים הציבוריים וכן החפצים האישיים בבתי המגורים, נותרו עזובים והיו לרכוש נטוש. את השפעתו של הרכוש הזה על התפתחות העיר הישראלית אבחן מנקודת המבט של ההיסטוריה החברתית, הפוליטית והתרבותית ואתמקד בתהליך המרת הרכוש הנטוש בעיר — מרחב חומרי שהתרוקן מתושביו הערבים אשר רקמת חייהם התפרקה — לשכונות מגורים ישראליות.

במאמר אסקור דפוסי מגורים זמניים ותהליכי תכנון ובנייה חדשים שהתפתחו בעיר ואטען כי הרכוש הנטוש ומרחב המגורים ברמלה הישראלית היו כרוכים זה בזה לבלי הפרד וכי הזיקות ביניהם היו גורם מרכזי, אם כי לא בלעדי, בעיצובה כעיר כלאיים שהתאפיינה בריבוי זהויות אתניות, אדריכליות ותרבותיות והתפתחה כשוליים חברתיים במרכז הארץ.

בכך אחרוג מהדיון המקובל בנוגע לרכוש נטוש בהקשרים של ביזה, נישול, עקירה ולאומיות ואשזור לראשונה היסטוריה חברתית, כלכלית ותרבותית של רכוש נטוש בזו של הקמת מדינת לאום ושל התהוות חיים ישראליים במרקם העירוני שאוכלס מחדש והתחוללו בו תהליכי שינוי מואצים בזיקותיו, באוכלוסייתו, בשפתו ובתרבותו החומרית. שזירת הרכוש הנטוש בהתפתחות ׳המקום הקטן’ רמלה, שסיפורה טרם סופר, מצביעה על מסלוליהם הנפרדים של הלאומי והמקומי ומקנה לרכוש הנטוש עוד ממד, בתור כלי מפתח לפיענוחם של שינויים שחלו בחברה, בתרבות, בתכנון, בערים ובפוליטיקה והושפעו מתהליך הטמעתו במרחב הישראלי המרובד.