בין צדיק למשיח: קווי מתאר לניתוח השוואתי של חסידות חב"ד ושל חסידות ברסלב

תקציר

בעיני ישראלים רבים, חסידויות חב"ד (לובביץ') וברסלב נראות ככוחות הדינמיים ביותר בזירה הדתית בת זמננו. כיצד אפשר להסביר את חיוניותה ואת הפופולריות שלה של תופעה הנראית כחריגה מובהקת — חסידויות ללא צדיק חי? האם העובדה שחב"ד וברסלב נטולות מנהיג חי קשורה להצלחתן כיום? האם היא תורמת לה? כדי להשיב על שאלות אלו, אנו מרחיבים את הדיון בנכונותן של שתי הקבוצות לחצות ולטשטש גבולות מבוססים במרחב היהודי האורתודוקסי. אנו מייחסים נטייה זו לאידאולוגיה המשיחית העזה האופפת הן את חב"ד הן את ברסלב. לנוכח מעמדו המשיחי של מנהיגה השביעי של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון (1902–1994), ובאופן מפורש פחות — של רבי נחמן מברסלב (1772–1810), מינוי יורש באף אחד משני המחנות לא היה אפשרות מעשית. אנו טוענים כי היעדרו של צדיק חי עשוי להפוך ליתרון בתקופה הנוכחית, שבה לחסידים כיחידים יש מרחב רב יותר ליוזמה אישית ולפעולה אוטונומית. בסיוע הטכנולוגיה המודרנית, טשטוש הגבולות בשתי הקבוצות תורם להנכחתו של הצדיק הנעדר. ללא מגבלותיה של היררכיה רבנית נוקשה המתווכת בין הרבי לחסידיו, חסידים רבים בחב"ד ובברסלב יכולים לחוות את רבותיהם הווירטואליים כנראים לעין, נגישים וקרובים באופן מוחשי.