התרעה מחקרית, התרעת סוכנים והתרעה מכשירית: השתנות תפיסת ההתרעה בשנות החמישים

מחברים

  • שי הרשקוביץ Institute for Intelligence Studies מחבר/ת
  • דודי סימן–טוב המכון לחקר המודיעין, צה"ל מחבר/ת

מילות מפתח:

'התרעה מוקדמת', מכת מנע, ישראל בראשיתה, מבצע קדש (מבצע סיני), המודיעין הישראלי

תקציר

תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל רואה בהתרעה המוקדמת נכס אסטרטגי המעניק לצבא את האפשרות לפעול במכת מנע באמצעות צבא חובה קטן ומערך מילואים גדול יחסית. המאמר דן בתפקידה של ההתרעה המוקדמת בעשוריה הראשונים של ישראל, על בסיס תיעוד שנחשף לאחרונה מחיסיון. לאחר ביסוס מסגרת תיאורטית של שלוש סביבות התרעה מוקדמת (אסטרטגית, אופרטיבית ותקטית), אנו טוענים כי עד מבצע סיני ב-1956, ההתרעה האסטרטגית הייתה התפיסה המרכזית בתכנון האסטרטגי והאופרטיבי של צה"ל. הערכת המודיעין כי מתקפה ערבית נוספת (בעקבות הפלישה הערבית ב-1948) אינה צפויה, לצד ההכרה במגבלותיה של ההתרעה האופרטיבית, הובילו את ישראל לבסס את המענה הצבאי שלה על התרעה אסטרטגית ותקטית.

רק לאחר מבצע סיני, בעקבות השינויים הגיאופוליטיים שחלו לאחריו וההתפתחויות באיסוף המודיעין בצה"ל, תפסה ההתרעה האופרטיבית את הבכורה. עם זאת, בעוד שתפיסת ההתרעה האופרטיבית הפכה לרכיב מבוסס בתכנון האסטרטגי והאופרטיבי, היא נדחקה בהדרגה לתחום איסוף המודיעין בלבד.

פורסם

01.12.2011

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

התרעה מחקרית, התרעת סוכנים והתרעה מכשירית: השתנות תפיסת ההתרעה בשנות החמישים. (2011). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 21, 258-279. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/373