על הסתירה בין האתוס החלוצי לאידאולוגיה הסוציאליסטית בתנועת–העבודה הישראלית: דוד בן–גוריון ויצחק בן–אהרן, 1967-1948

תקציר

האתוס החלוצי והאידאולוגיה הסוציאליסטית הם שניים ממאפייניה המרכזיים של תנועת העבודה הישראלית. בניגוד לגישה המקובלת, הרואה בהם יסודות משלימים, מאמר זה בוחן את ההבדלים ביניהם: האתוס החלוצי עודד התבדלות מן החברה הכללית והניח כי את חברת המופת אפשר להקים רק מחוצה לה; ואילו הנחת היסוד של האידאולוגיה הסוציאליסטית הייתה ששינוי חברתי חייב לצמוח מבפנים. זה היה המתח המובנה בתנועת העבודה.

את הבסיס התאורטי להתנגשות זו אפשר למצוא בהבחנתו של מקס ובר בין ‘אתוס’ ל‘דוקטרינה’ (במחקרו על הקשר בין ‘האתיקה הפרוטסטנטית’ ל‘רוח הקפיטליזם’), שפרשניו העבירו מן התחום הדתי לזירה הפוליטית.

המאמר מנתח את נאומיו ומאמריו של דוד בן־גוריון בשנות החמישים ואת אלה של יצחק בן־אהרן בשנות השישים. מסקנתו היא שלמרות השתייכותם לאגפים פוליטיים יריבים בתנועת העבודה ותמיכתם בגרסאות מנוגדות של האידאולוגיה הציונית־סוציאליסטית, שני מנהיגיה של תנועת העבודה הציונית החזיקו באותו אתוס חלוצי, שהמתח הפנימי בו נסב על ההבדל בין ‘חלוץ’ ל‘פועל’.