הקמת 'המשרד הרפואי' והמנגנון המרכזי לבדיקת העולים לארץ־ישראל (1939-1934)

מחברים

מילות מפתח:

'המשרד הרפואי', ארץ ישראל המנדטורית, עלייה יהודית לארץ ישראל, התנועה הציונית

תקציר

עם חידוש העלייה לארץ ישראל ב-1919, דרשו הארגונים הציוניים ממועמדים לעלייה לעבור בדיקות רפואיות ונפשיות בארץ מוצאם כתנאי מוקדם לעלייתם. בדיקות נוספות נערכו זמן קצר לאחר הגעתם לארץ ישראל. הזיקה בין שתי סדרות הבדיקות הללו הייתה רופפת והתבססה על הנחיות שונות ולא עקביות. רק בשנת 1934 הוקם 'המשרד הרפואי' לצד מחלקת העלייה הציונית, והניהול האדמיניסטרטיבי של העולים לארץ ישראל הופקד בידי סמכות מרכזית. היה זה צעד משמעותי לקראת הקמתו של מערך נרחב המבוסס על תפיסה כוללת של סמכותו בנוגע לטיפול הרפואי (ובכללו הבדיקה הגופנית) בעולים.

מאמר זה מתמקד בהקמתו ובפעילותו של 'המשרד הרפואי', בדגש על התוכנית ההיגיינית בכלל ועל הבדיקה הרפואית של עולים ומועמדים לעלייה בפרט. בחינת המסד המדעי והביורוקרטי של הקמת 'המשרד הרפואי' מעניקה פרק בתולדות הרפואה ובהקמת ארגונים רפואיים בארץ ישראל שלפני הקמת המדינה. יתרה מזו, הדיון שופך אור על תולדות הציונות ומדיניות העלייה באותה עת. המאמר מציע כי בתקופה הנדונה השתנו מטרות הבדיקה הרפואית של העולים — מכלי רפואי שמטרתו העיקרית סלקציה של מועמדים לעלייה, לכלי רפואי במסגרת מנגנון מורכב של חינוך, קליטה ו'נורמליזציה' של העולים לארץ ישראל. הסיבות לשינוי זה נובעות מתמורה באופייה ובאיכות הרכבה של העלייה, כמו גם מאינטרסים אישיים ופרטניים של הגורמים שהיו מעורבים בהקמת מנגנון זה.

פורסם

01.07.2008

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

הקמת ’המשרד הרפואי’ והמנגנון המרכזי לבדיקת העולים לארץ־ישראל (1939-1934). (2008). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 18, 167-192. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/448