לא־מאוחדים במאבק משותף
מילות מפתח:
מרד גטו ורשה, אצ"י (ארגון צבאי יהודי), אי"ל (ארגון יהודי לוחם), הבונד, קומוניסטים בגטו ורשה, מלחמת העולם השנייה, פפ"א (ארגון הפרטיזנים המאוחד), גטו וילנהתקציר
באפריל 1943 התקוממו לוחמים יהודים בגטו ורשה נגד כוחות גרמניים, שהסתייעו בפלוגות צבאיות אוקראיניות, אף שהיו בנחיתות מספרית ובנחיתות מבחינת החימוש. קרב זה נחשב להתקוממות הראשונה נגד כוחות גרמניים בשטח כבוש במלחמת העולם השנייה. במהלך הקרב, שנמשך ימים אחדים, לא קיבלו הלוחמים היהודים כל סיוע מכוחות בעלות הברית.
שני ארגונים יהודיים השתתפו במאבק זה: אצ"י — הארגון הצבאי היהודי (בפולנית: Żydowski Związek Wojskowy), שרוב חבריו היו מזוהים עם הרוויזיוניסטים ועם בית"ר, ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי; ואי"ל — הארגון היהודי הלוחם (בפולנית: Żydowska Organizacja Bojowa), שכלל חברים מכל יתר הארגונים הציוניים, וכן אנשי הבונד האנטי־ציוני וקומוניסטים. אף שארגונים אלה לחמו למען אותה מטרה, הם לא שיתפו פעולה. גם בגטו נמשכה אותה עוינות שפילגה בין המחנות הפוליטיים הללו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בווילנה, לעומת זאת, הצליחו מקימי המחתרת היהודית, פפ"א — פֿאַראייניקטע פּאַרטיזאַנער אָרגאַניזאַציע (ארגון הפרטיזנים המאוחד), להתגבר על מכשולים אלה. הם הקימו ארגון אחד שכלל כמעט את כל הקבוצות שפעלו בגטו וילנה.
המאמר עוסק בשאלה מדוע לא התרחש תהליך דומה בגטו ורשה, ומדוע לא התאחדו הארגונים הללו, שכולם לחמו למען אותה מטרה.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2008 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
