אמנות, לאומיות ויחסי ציבור: המיתוס של בצלאל
מילות מפתח:
אמנות ב'יישוב', 'המודרניסטים', אמנות ישראלית, תולדות האמנות הישראלית, אומנים יהודים בארץ ישראל, בוריס שץ, בית הספר לאמנות ולמלאכה בצלאלתקציר
לפי תפיסה רווחת, האמנות הישראלית נולדה ברגע היסטורי מסוים: ייסוד בית הספר לאמנות ולמלאכה בצלאל בירושלים בשנת 1906 בידי בוריס שץ. באופן פרדוקסלי, תפיסה זו לוותה במשך זמן רב בהשקפה שבצלאל היה למעשה כישלון, בייחוד ביחס להתפתחויות האמנותיות המאוחרות יותר ביישוב היהודי בארץ ישראל. האמנים שהגיעו לארץ בשנות העשרים — המכונים המודרניסטים — נחשבו אז למייצגי ראשיתה ה'אמיתית' של האמנות הישראלית. המהלך ההיסטוריוגרפי להכתרת בצלאל כמקור האמנות הישראלית התגבש בשנות השמונים, על רקע התעניינות חדשה וקצרת ימים יחסית בתולדות האמנות הישראלית, ובמסגרת עיסוק רחב יותר בסוגיות של זהות בחברה ובתרבות בישראל. עניין זה בא לידי ביטוי בשורת מחקרים, ספרים ותערוכות היסטוריות, שכולם ביקשו, באמצעות טיעונים שונים והתמקדות באמנים שונים, להצביע על 'אביה האמיתי' של האמנות הישראלית.
אף שבצלאל זכה להיחשב למקור האמנות המודרנית בישראל, הוא ומערך בתי המלאכה שלו, שייצרו חפצי נוי ומזכרות מארץ הקודש, היו מושרשים היטב ברעיונות מן המאה התשע־עשרה על אמנות לאומית יהודית ועל הצורך לטפחה, וכן בתפיסת הפרודוקטיביזציה של היהודים ובצורך לספק הכשרה מקצועית ותעסוקה לקהילה היהודית הענייה בירושלים כדי לשחררה מן התלות בצדקה. עיקרון חשוב שעמד בבסיס ניהולו הכלכלי של בצלאל היה השכר הנמוך ששולם לאומנים, ובייחוד ליהודים המזרחים, שנחשבו לכוח עבודה זול. ההתנגשות בין רעיונות אלה בעת מימושם גרמה לבעיות מתמשכות, שהביאו לבסוף לסגירת בצלאל בשנת 1929. בשנת 2006 חגגו ברוב פאר את יובל המאה לבצלאל שני המוסדות המכריזים על עצמם כממשיכי דרכו: מוזיאון ישראל והאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. שוב הוצב במוקד בוריס שץ כ'אבי האמנות הישראלית' האגדי, תוך התעלמות מ'בצלאל החדש' ומעשורים רבים של התפתחויות יצירתיות באמנות ובעיצוב בישראל שנשכחו מלב.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2008 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
