אבירות, לאומיות וזהות אנגלית־יהודית ביצירתו של סולומון ג'וזף סולומון

מחברים

  • אירית מילר אוניברסיטת חיפה image/svg+xml מחבר/ת

מילות מפתח:

סולומון ג'וזף סולומון, האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון, ״ג'ורג' הקדוש״ (ציור), יהדות בריטניה, יהודים בגולה

תקציר

בשנת 1906 הציג האמן האנגלי־יהודי סולומון ג'וזף סולומון (1860–1927) את ציורו ״ג'ורג' הקדוש״ באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון. עם מינויו לחבר האקדמיה המלכותית בחר סולומון ב״ג'ורג' הקדוש״ כיצירת הדיפלומה שלו. קבלתו של סולומון ללב הממסד האמנותי ציינה את ההכרה המוסדית שהעניקה לו האקדמיה. היה זה בראש ובראשונה הישג אישי, שהעיד על השתלבותו המלאה בממסד האמנות הבריטי ועל הימנותו עם האמנים המובילים בקנה מידה לאומי. בקרב הקהילה היהודית, שבה כבר נחשב לאמן הבולט ביותר, הייתה בחירתו דגם של השתלבות, אקולטורציה וניעות חברתית.

״ג'ורג' הקדוש״ קשור לציוריו הקודמים של סולומון: ״תהילה לאל״ (Laus Deo, 1899) ו״מצויד״ (Equipped, 1900). דמויות האבירים הנאדרות שיקפו רוח ורגשות של גאווה פטריוטית באמצעות החייאת מסורת האבירות המפוארת של ימי הביניים. ההערכה לציורים אלה הייתה קשורה גם לאווירה הפוליטית, ובייחוד למלחמת הבורים בשנים 1899–1902 ולמעורבותה של יהדות אנגליה במלחמה ולתמיכתה בה.

ציורו של סולומון ״ג'ורג' הקדוש״ נשא משמעות מיוחדת. ג'ורג' הקדוש, הקדוש הפטרון של אנגליה, היה סמלה העליון של האבירות. בבחירתו בג'ורג' הקדוש בחר סולומון בסמל רב־משמעות, המתייחס למיתולוגיה ולהיסטוריה הקולקטיביות של האנגלים. ל״ג'ורג' הקדוש״ של סולומון ולדימויי האבירות האחרים שלו היה תפקיד חשוב בעיצוב ״הקוסמולוגיה הלאומית״. ״ג'ורג' הקדוש״ הוא הצהרה על אנגליותו של סולומון. העובדה שהיה אמן יהודי מקנה לכך משמעות רבה עוד יותר. באמצעות ציוריו ביטא סולומון את רגישותו המיוחדת כמי שמשתייך למיעוט. ״ג'ורג' הקדוש״ הוא ביטוי לאחרותו של סולומון ולמעמדו הייחודי כאמן המנהל משא ומתן בין מסורותיה הלאומיות של החברה המארחת לבין מורשתו וניסיונו היהודיים הייחודיים. ראייה כפולה זו ונקודת מבט רבת־פנים זו, העולות אל פני השטח ונסוגות חליפות, חושפות את הדילמה של הזהות היהודית בתפוצות בעידן המודרני.

פורסם

01.07.2006

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

מילר אירית. (2006). אבירות, לאומיות וזהות אנגלית־יהודית ביצירתו של סולומון ג’וזף סולומון. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 16, 41-62. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/493