שקיעת הציונים־הכלליים וכשלון האלטרנטיבה הליברלית, 1961-1959
מילות מפתח:
'הציונים־הכלליים', אינדיווידואליזם, האתוס הקולקטיבי הישראלי, הפוליטיקה הישראליתתקציר
״הציונות הכללית״ היא זרם שכמעט נשכח בתודעה הקולקטיבית הישראלית. נוכחותה מצומצמת הן בתודעה ההיסטורית והן במחקר האקדמי. מאמר זה מתאר את דעיכתם של הציונים הכלליים לקראת סוף שנות החמישים ואת בריתם עם המפלגה הפרוגרסיבית, בניסיון להקנות לציונים הכלליים כוח פוליטי ממשי שיאתגר את ההגמוניה של מפא״י במדינת ישראל.
לאחר הצלחתם החד־פעמית בבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951 החלה דעיכתם של הציונים הכלליים. הם איבדו את חשיבותם הציבורית בשל מדיניותה הכלכלית של מפא״י בשנות החמישים, שנטרלה את עוקץ המחאה אשר הזינה את התמיכה בהם. כמו כן, שלטונה הריכוזי של מפא״י מנע מהציונים הכלליים להצליח למסד את תמיכתם של המגזרים שהצביעו עבורם בתקופת ה״צנע״. הציונים הכלליים נתפסו כמייצגיה של אוכלוסייה ותיקה, אמידה ומנוכרת, ולא הצליחו לזכות בלבם של העולים החדשים. בד בבד, מעורבותם המועטה בענייני חוץ וביטחון, מחויבותם לאינדיווידואליזם וריחוקם מן האתוס הקולקטיבי הרחיקו מהם את ציבור הבוחרים הצעיר. הקושי של המפלגה לגבש סדר יום אידאולוגי ברור, לצד היעדר מנהיג שיוכל לאחד את מגזריה השונים ולסמל את זהותה, תרמו לדעיכתה.
בשנת 1961 חברו הציונים הכלליים למפלגה הפרוגרסיבית בניסיון לנצל את סדר היום האזרחי שנוצר בעקבות ״פרשת לבון״, כדי להקים מפלגה ליברלית ישראלית שתציע חלופה להגמוניה של תנועת העבודה.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2026 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל

This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.

