שקיעת הציונים־הכלליים וכשלון האלטרנטיבה הליברלית, 1961-1959

מחברים

  • אמיר גולדשטיין אוניברסיטת חיפה image/svg+xml מחבר/ת

מילות מפתח:

'הציונים־הכלליים', אינדיווידואליזם, האתוס הקולקטיבי הישראלי, הפוליטיקה הישראלית

תקציר

״הציונות הכללית״ היא זרם שכמעט נשכח בתודעה הקולקטיבית הישראלית. נוכחותה מצומצמת הן בתודעה ההיסטורית והן במחקר האקדמי. מאמר זה מתאר את דעיכתם של הציונים הכלליים לקראת סוף שנות החמישים ואת בריתם עם המפלגה הפרוגרסיבית, בניסיון להקנות לציונים הכלליים כוח פוליטי ממשי שיאתגר את ההגמוניה של מפא״י במדינת ישראל.

לאחר הצלחתם החד־פעמית בבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951 החלה דעיכתם של הציונים הכלליים. הם איבדו את חשיבותם הציבורית בשל מדיניותה הכלכלית של מפא״י בשנות החמישים, שנטרלה את עוקץ המחאה אשר הזינה את התמיכה בהם. כמו כן, שלטונה הריכוזי של מפא״י מנע מהציונים הכלליים להצליח למסד את תמיכתם של המגזרים שהצביעו עבורם בתקופת ה״צנע״. הציונים הכלליים נתפסו כמייצגיה של אוכלוסייה ותיקה, אמידה ומנוכרת, ולא הצליחו לזכות בלבם של העולים החדשים. בד בבד, מעורבותם המועטה בענייני חוץ וביטחון, מחויבותם לאינדיווידואליזם וריחוקם מן האתוס הקולקטיבי הרחיקו מהם את ציבור הבוחרים הצעיר. הקושי של המפלגה לגבש סדר יום אידאולוגי ברור, לצד היעדר מנהיג שיוכל לאחד את מגזריה השונים ולסמל את זהותה, תרמו לדעיכתה.

בשנת 1961 חברו הציונים הכלליים למפלגה הפרוגרסיבית בניסיון לנצל את סדר היום האזרחי שנוצר בעקבות ״פרשת לבון״, כדי להקים מפלגה ליברלית ישראלית שתציע חלופה להגמוניה של תנועת העבודה.

פורסם

10.10.2026

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

גולדשטיין אמיר. (2026). שקיעת הציונים־הכלליים וכשלון האלטרנטיבה הליברלית, 1961-1959. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 16, 293-342. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/504