שתיקה של אישה מדברת: שתיקת נשים, דיבור ומעשה על פי 'חיי פועלת בארץ' (1935) מאת הניה פקלמן

מחברים

מילות מפתח:

היסטוריה של נשים, שתיקה, הקול הנשי, אוטוביוגרפיה, חלוצות, יחסי מגדר, יחסי כוח, היישוב

תקציר

היעדרו של ׳קול׳, כלומר שתיקה, מאפיין את ההיסטוריה של נשים. השתיקה נתפסה בדרך כלל כביטוי לסבילות, לצייתנות ולהיעדר ידע, וכנקודת המוצא שממנה שבו נשים והשמיעו את קולן החברתי והפוליטי.

המאמר מנתח אוטוביוגרפיה שפרסמה בארץ ישראל בשנת 1935 פועלת חלוצה ציונית, שעלתה מאירופה בשנת 1921. האוטוביוגרפיה משמשת מקור היסטורי ותיאורי יוצא דופן לחיי היום־יום של חלוצות בשנות העשרים, וחושפת כיצד נשים שהגיעו לארץ ישראל חדורות אידיאלים נשגבים, מודעות עצמית חזקה ואמונה בשוויון מגדרי (כלומר, הגיעו ׳עם קול׳), אימצו בסופו של דבר שתיקה שכפו על עצמן, כאשר נתקלו במציאות החברתית, הפוליטית והמגדרית של היישוב.

הדיאלקטיקה המשתקפת בסיפור חיים מסוים זה מדגישה את ריבוי התפקידים שמילאה השתיקה בהיסטוריה של נשים. היא מציעה תפיסה חדשה של השתיקה כאסטרטגיה להבעת זעם על יחסי הכוח הרווחים בחברה. המסקנה היא שהקול הנשי בהיסטוריה מופיע כקול כנוע, שבו הדיבור והשתיקה היו פחות בגדר ניגודים ויותר בגדר מרכיבים המשלימים זה את זה.

פורסם

01.07.2011

כיצד לצטט

פפרמן טליה. (2011). שתיקה של אישה מדברת: שתיקת נשים, דיבור ומעשה על פי ’חיי פועלת בארץ’ (1935) מאת הניה פקלמן. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 23-49. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/631