בין הים למקווה: קולה של הסירנה בקולנוע הישראלי העכשווי

מחברים

מילות מפתח:

קולנוע ישראלי, פמיניזם, מים, סירנות, בנות ים, מיתולוגיה, קול נשי, ידע נשי, מרחב נשי, מקבילה אובייקטיבית, מקווה

תקציר

מה הקשר בין מים לפמיניזם בקולנוע הישראלי? הים, בריכת השחייה והמקווה הם אתרים שבהם מופיעות יותר ויותר גיבורות בקולנוע הישראלי. מים זורמים, מטפטפים ועומדים מספרים את סיפורן של הגיבורות, את עולמן הפנימי ואת סיפורה של החברה שבה הן חיות.

במיתולוגיה המערבית (למשל, בסיפור אודיסאוס של הומרוס ואצל אובידיוס), סירנות ובנות ים הן יצורים בעלי קולות מהפנטים וידע אינסופי, שהם סוד כוח המשיכה הקסום שלהן. ואולם, ניתוח המיתוס מראה כי אף ש״ידע הסירנות״ מתקיים בשולי הסדר החברתי הפטריארכלי (Sells, Laura, 1995), הוא עדיין נתפס כמאיים.

המאמר מתחקה אחר יחסי הגומלין בין מיתוס ה״סירנה״ לבין גרסתו המודרנית – ״בת הים הקטנה״ – בהקשר של הקולנוע הישראלי העכשווי. הדיון מתמקד בסרטה התיעודי של ענת צוריה ״טהורה״ (2000) ובשלושה סרטים עלילתיים מן השנים האחרונות: ״למראית עין״ (נועה גרינברג ודני סירקין, 2005); ״הסודות״ (הדר גלרון ואבי נשר, 2007); ו״מדוזות״ (שירה גפן ואתגר קרת, 2007).

באמצעות סרטים אלה אני בוחנת את תפקידם המרחבי והנרטיבי של המים כ״מקבילה אובייקטיבית״ (במילותיו של ת״ס אליוט) בחיפוש אחר קולה של האישה. המאמר מזהה את המרחב הנשי במדיום המימי ומנגיד אותו למרחב היבשתי, המזוהה במיתוס כתחום הגברי. הישנותם של יסודות מיתיים הקשורים לסירנות ולבנות ים בסרטים אלה מסמנת, לעיתים במישרין ולעיתים בעקיפין, את הרגע ההיסטורי והחברתי שבו מתעוררת התשוקה לשוב אל יסוד המים ואל הידע הנשי.

פורסם

01.07.2011

כיצד לצטט

זנגר ענת. (2011). בין הים למקווה: קולה של הסירנה בקולנוע הישראלי העכשווי. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 521-542. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/657