'זוהי הגנה של המדינה על האישה ועל הילדים': חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972

מחברים

מילות מפתח:

אימהות חד־הוריות, זכויות חברתיות, חוק המזונות, מזונות ילדים, המוסד לביטוח לאומי, ויצו, מבחני הכנסה, תפקידי מגדר, קורבנוּת, תלות כלכלית

תקציר

המאמר דן בכינון זכויות חברתיות לאימהות חד־הוריות בישראל. הנושא נבחן מבעד לחוק המזונות משנת 1972, שלפיו מובטח לנשים שבעליהן לשעבר אינם משלמים מזונות ילדים תשלום חודשי מינימלי מהמוסד לביטוח לאומי, האחראי גם לגביית החובות שהצטברו מן הבעל לשעבר. נוסף על כך, התשלום כפוף למבחני הכנסה מחמירים.

המחקר מראה כי כמה גורמים חברתיים היו מעורבים בגיבוש החוק: ויצו (ההסתדרות העולמית לנשים ציוניות), משרד המשפטים, הכנסת והמוסד לביטוח לאומי. בדיון על ההצדקה למתן התשלומים בעת הצגת החוק, שימשו קורבנוּת ומצוקה קשה כנימוקים לזכאות. משמעות הדבר בפועל הייתה שהנשים נתפסו כנזקקות לצדקה ציבורית הראויות לחסדי השלטון, ולא כאזרחיות שהמדינה חייבת להן צדק והגנה.

המחקר חושף גם הבניה של תפקידי מגדר: גברים נתפסים כמפרנסים פעילים ועצמאיים, ואילו נשים נתפסות כצד הסביל, התלוי בגברים לצורכי פרנסה וטיפול בילדים. בתנאים אלה המדינה מחויבת להבטיח לנשים את ההגנה שנשללה מהן בידי בעליהן לשעבר. ביסוד תפיסה זו עומדת ההנחה שנשים ללא גברים אינן מוגנות. לפיכך, כאשר גברים אינם מספקים את הצרכים הבסיסיים של ילדיהם, המדינה נדרשת להתערב.

פורסם

01.07.2011

כיצד לצטט

הרבסט ענת. (2011). ’זוהי הגנה של המדינה על האישה ועל הילדים’: חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 651-681. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/664