פוסט־טראומה והסכסוך הישראלי-פלסטיני בראי הסרטים עטאש ושנת אפס
DOI:
https://doi.org/10.51854/bguy-41A174מילות מפתח:
טראומה, סכסוך, סרט, עטאש, פסיכואנליזה, קולנוע ישראלי, קולנוע פלסטיני, שנת אפסתקציר
האם סרטים יכולים לגשר בין עולמות? להקל מציאות בלתי נסבלת? האם הם פועלים בתוכה ומשפיעים עליה? או שהם רק בגדר מבט מבחוץ אשר אפשר ללמוד ממנו דבר־מה או לברוח אליו לרגע? האם ניתוח סרט ישראלי וסרט פלסטיני זה לצד זה יכול להסביר מציאות חיים הרת אסון שמרוב הסברים ופרשנויות כמעט ויתרנו על הניסיון להבין אותה? האם הוא יכול להועיל?
במאמר שלפניכם אני מתמודד עם שאלות אלו ומציע תשובה אחת מסוימת באמצעות ניתוח הסרטים עטאש של תאופיק אבו ואיל ושנת אפס של יוסף פיצ׳חדזה. שני הסרטים נוצרו כאן, בישראל־פלסטין, בימי האנתפאדה השנייה ויצאו לאקרנים בשנת 2004. שני סרטים מורכבים ומרובדים שאינם מציעים את עצמם בקלות לניתוח וקשה לזהות במבט ראשון את הקשר ביניהם. העמימות הזאת, המסתורין, הם שמושכים את המבט האנליטי המבקש לחקור את מה שנמצא מתחת לפני השטח הנגלים. אי־הידיעה וסקרנות חסרת מנוח הן נקודות המוצא שלי במאמר זה.
Downloads
פורסם
גיליון
מדור
License
Copyright (c) 2026 עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
אלא אם צוין אחרת במפורש, כל המאמרים המתפרסמים בכתב העת עיונים – כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל מופצים תחת רישיון Creative Commons ייחוס–שימוש לא מסחרי 4.0 בינלאומי (CC BY-NC 4.0).
בהתאם לתנאי הרישיון, מותר לקרוא, להוריד, להעתיק, להפיץ, לשכפל ולעבד את החומר המתפרסם בכתב העת למטרות שאינן מסחריות, ובלבד שיינתן ייחוס הולם למחבר(ים), לכתב העת ולמקור הפרסום, וכן יצוין בבירור אם נערכו שינויים בחומר.
זכויות היוצרים מוחזקות בידי כתב העת עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל.
חומרים של צדדים שלישיים הכלולים במאמר אינם כפופים לרישיון זה, אלא אם צוין במפורש אחרת. שימוש החורג מן המותר בדין מחייב קבלת רשות מבעלי הזכויות.
