תמורות בחברה הציונית דתית בראי הייעוץ לרווקים

תקציר

במאמר זה אני משווה בין ממצאי שני מחקרים אתנוגרפיים בהם עסקתי ברווקות המתמשכת בציונות הדתית; המחקר הראשון נערך בעשור הראשון למילניום, והמחקר השני נערך בעשור השלישי. מטרתי הייתה לבחון אם וכיצד השתנו ההדרכה והייעוץ לרווקים, תחום שמרכז לתוכו עמדות ואידאולוגיות שונות, וכיצד הם השפיעו על תפיסת העולם ועל דתיות היום־יום בציונות הדתית. מצאתי כי השינוי הגדול ביותר הוא בחיפוש בן זוג: ממצאי המחקר הראשון מלמדים כי היועצים ומורי הדרך ניסו לעשות את החיפוש לרציונלי, יעיל ומהיר באמצעות ביטול ערך ההתאהבות, ואילו במחקר השני הם אפיינו את החיפוש אחר בן זוג כמסע רוחני לגילוי עצמי. עם זאת, המהותנות המגדרית נותרה מסר מרכזי של היועצים לרווקים בעשורים שחלפו. במחקר השני נמצא שהיחס לחורגים מצווי ההלכה בתחום המיני סלחני ומכיל משהיה בעבר, אם כי שמירת נגיעה נותרה אידאל. ממצאי המחקרים מלמדים שתהליכי אינדיווידואליזציה מביאים לשינוי השיח של מרצים ומדריכים רבים בציונות הדתית. הקולות הבולטים מלמדים על השפעה של השיח הפסיכו־תרפויטי והרוחני ניו־אייג׳י לצד ניסיונות מתמשכים להציב חלופה לשיח הפמיניסטי הרווח בתחום המגדרי. להבדיל מטענות בולטות בספרות המחקר, שתהליכי אינדיווידואליזציה בספֵ רה הדתית מביאים בהכרח לאימוץ עמדות פלורליסטיות ולאובדן אמונה בהתגלות אלוהית ובקיומה של אמת מוחלטת, תוצאות המחקר מלמדות על קיומן של זירות דתיות שמתקיימת בהן אינדיווידואליזציה גם בקרב קבוצות דתיות שמרניות.