העיצוב של רחבת הכותל המערבי והדיון בהר הבית אחרי איחוד ירושלים

תקציר

מאמר זה עוסק בהשפעת יחס החברה היהודית להר הבית ולמקדש על התכנית לעיצוב מרחב הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים ועל הדיון הציבורי שהתקיים על אודותיה. יחס הציבור היהודי להר הבית נדון בכמה מחקרים. גם התכנית לעיצוב רחבת הכותל נדונה בכמה מחקרים, אך חלקית. מאמר זה מלמד כי יש קשר הדוק בין שני העניינים וכי לצד גורמים אחרים שכבר נדונו במחקר, מוקד חשוב בפרשנותה של התכנית, ובעיקר בהתנגדות לה, בחלקים בציבור היהודי במדינת ישראל, היה היחס להר הבית ולשאיפה לבניין המקדש עליו בעתיד. כמה מן התומכים בתכנית, ובעיקר רבים מן המתנגדים לה, טענו כי היא מעצימה את הכותל כשלעצמו ומבקשת לעצבו כאתר שמשמעותו היסטורית־לאומית. המתנגדים, בעיקר מן הציבור הדתי הציוני והלא ציוני, טענו כי בו בזמן היא דוחקת את הר הבית ואת השאיפה העתידית לבניין המקדש מתודעת הציבור היהודי ומבטלת את משמעות הכותל כאתר שמהותו היא זיכרון המקדש החרב, השכינה השורה בו בהווה, ועוד יותר מכך — הציפייה לבניינו.

מסקנה זו מבוססת על מקורות ראשוניים רבים שטרם נדונו ותורמת לשני הנושאים הנדונים: היא מלמדת כי אף שמקומו של הר הבית לא היה מרכזי בחברה היהודית בשנות השבעים ומעטים מאוד ניסו הלכה למעשה לקיים בו פולחן יהודי, נודעה לו חשיבות רעיונית, בעיקר בציבור הדתי אך לא רק בו, והייתה לה השפעה מעשית על עיצוב המרחב. הבנה זו גם משלימה את הדיון המחקרי בתכנית לעיצוב רחבת הכותל.