בעקבות האב הנעדר: הגיבורה כסובייקט כותב ביצירתה של רונית מטלון

תקציר

במאמר זה אני עוסקת בשאלת כינונה של הגיבורה הצעירה בתור סובייקט כותב ביצירתה המוקדמת של הסופרת רונית מטלון, אגב התמקדות ביחסיה עם דמות האב הנעדר. למרות מרכזיותה של סוגיה זו ביצירתה של מטלון, כמעט לא עסק המחקר ביחסים בין הבת לאב ביצירתה ובהשפעתם על בחירתה של הבת בכתיבה. במאמר זה אבחן את הסוגיה הזאת בעיקר ברומן לבני הנעורים סיפור שמתחיל בלוויה של נחש.

הטענה המרכזית שלי במאמר היא כי היחסים בין הבת לאב ביצירת מטלון מרכזיים להבניית 'הקול הכותב' של הבת, ומצביעים על עמדה של אחריות בין־דורית, אשר לפיה הבת מקבלת את ירושת האב, גם מתוך ביקורת עליו. בקריאתי אראה כי לייצוג הבדיוני של יחסים אלה ביצירת מטלון יש אפקט אוטוביוגרפי; זה נוצר לנוכח בחירתה לצטט את אביה פליקס מטלון ולהעניק לדמות האב ביצירתה את 'קולו'. 

כחלק מן הדיון בייצוג זה, המורכב מהיבטים בדיוניים ומהיבטים אוטוביוגרפיים, אציע כי המאמץ של הגיבורה למקם את האב הנעדר בחייה ולהתמודד עם ההשלכות של היעדרות זו באמצעות הכתיבה מצביע בו בזמן על מאמצה של מטלון הסופרת להתמודד עם הירושה של פליקס אביה ולמקמו, גם מתוך ביקורת על כישלונו, ביצירתה ובקָנון של הספרות הישראלית.