היבטים של שלילת הגלות

מחברים

מילות מפתח:

אנטישמיות, הבעיה היהודית, ציונות, שלילת הגולה, היהודי החדש, התבוללות, זיכרון השואה, ניצולי השואה

תקציר

עליית האנטישמיות באירופה במאה התשע־עשרה הולידה את מה שכונה ״הבעיה היהודית״. כיצד היה ראוי לתפוס את היהודים במסגרת החברה הבורגנית שהלכה והתגבשה לאחר המהפכה הצרפתית ועם התפשטות המהפכה התעשייתית? האם היו דת? עם? אומה? כל תשובה אפשרית הייתה מעוררת בעיה מסוימת הנוגעת להשתלבותם בחברה החדשה שנבנתה. שלוש אסטרטגיות יסוד אומצו כדי להתמודד עם ה״בעיה״: התבוללות, סוציאליזם וציונות.

הפתרון הציוני, אף שהיה תולדה של התנועות הלאומיות במאה התשע־עשרה, נבדל מכל תהליך אחר של בניית מדינת לאום באירופה: חסרו לו אחדות טריטוריאלית, אחדות של ציבור היושב בטריטוריה זו, ואף אחדות תרבותית המגולמת בשפה לאומית מגובשת. לפיכך, הציונות התכוננה על דרך השלילה, בהסתמכה על שתי הנחות היסוד: ״שלילת הגולה״ והולדתו של ״היהודי החדש״. משום כך, כל דבר יהודי שהזכיר את ה״גולה״ נתפס באופן שלילי ונעשה מאמץ למוחקו; אפילו היידיש, שפתה של יהדות מזרח אירופה. בכך מוסבר גם יחסה האמביוולנטי מיסודו של ישראל הציונית לשואה ולניצוליה: בעוד שעשתה שימוש בזיכרון השואה כאמצעי להצדקה אידאולוגית של דרכה הפוליטית של הציונות, היא התייחסה לניצולים עצמם כהתגלמותם של היהודים הגלותיים. לכך היו כמה השלכות טרגיות.

פורסם

01.07.2015

כיצד לצטט

צוקרמן משה. (2015). היבטים של שלילת הגלות. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 232-239. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/549