גלות או ריבונות בהיסטוריוגרפיה היהודית הלאומית

מחברים

מילות מפתח:

היסטוריוגרפיה יהודית, יחסי ישראל–התפוצות, שמעון דובנוב, לאומיות יהודית, ציונות, תודעת העבר, בבל וירושלים, זהות יהודית

תקציר

מאמר זה בוחן את היחסים בין התפוצות לבין הסמכות היהודית בארץ ישראל בראי ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית. המאמר מנתח את ההיסטוריוגרפיה במובנה הרחב, הכולל גם את עיצוב תודעת העבר בידי היסטוריונים אקדמיים, הוגים ומנהיגים. בתקופת כינונה של ההיסטוריוגרפיה הלאומית היהודית, ביצירתו של שמעון דובנוב ושל ממשיכיו, אנו עדים לנרטיב לכיד ואחיד של ההיסטוריה היהודית. המחלוקת בין האסכולה הציונית לבין הלאומיות היהודית בתפוצות נסבה על השאלה אם המרכז הלאומי היהודי יכול להתקיים רק בארץ ישראל, או שמא מרכז לאומי יכול להתקיים גם בתפוצות. ההיסטוריונים הציונים תיארו את ההיסטוריה היהודית כתהליך המוביל למרכז שלטוני בארץ ישראל. לעומתם, היסטוריונים יהודים בתפוצות העדיפו את המודל האליפטי, שהכיר בשני מוקדים — ״בבל וירושלים״. במציאות שהתפתחה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הגדרת המונח ״תפוצה״ נעשתה עמומה יותר, שכן קבוצות אתניות וכלכליות רבות אחרות ברחבי העולם השתמשו במונח זה כדי להגדיר את עצמן. כך היטשטשו בתקופה זו הגבולות התודעתיים שהגדירו את התפוצות אל מול המדינה היהודית. אופיים הגלובלי של לימודי היהדות מלמד אף הוא כי איננו ניצבים עוד בין שני קטבים — ישראל מול התפוצות. כיום, השאלה אם ההיסטוריוגרפיה יכולה לספק מודל לעתיד משותף לישראל ולתפוצות נותרת פתוחה, אך היא חיונית לעתידן של ההיסטוריוגרפיה היהודית ושל הזהות היהודית כאחת.

פורסם

01.07.2015

כיצד לצטט

קונפורטי יצחק. (2015). גלות או ריבונות בהיסטוריוגרפיה היהודית הלאומית. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 137-170. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/566