התשתית הקיומית של העימות בין גורדון לברנר ושאלת השפעתם בתנועת העבודה בארץ

מחברים

  • אליעזר שביד האוניברסיטה העברית בירושלים image/svg+xml מחבר/ת

מילות מפתח:

יוסף חיים ברנר, אהרן דוד גורדון, תורת האדם, ייאוש, אף על פי כן, בחירה מוסרית, הרצון לחיות, צו קטגורי, הגשמה חלוצית, העלייה השנייה, העלייה השלישית

תקציר

״מעשיותו״ של ברנר ו״אי־מעשיותו״ של גורדון נעוצות בהבדל בין תפיסותיהם את ״תורת האדם״. גורדון האמין שהאדם יכול — הן כיחיד והן כחלק מקולקטיב — להתעלות מעל מדרגת הקיום שבה הוא שרוי בהווה. ההתקדמות הכרחית משתי בחינות: מבחינת טבעו של הקיום האנושי ומבחינת סיכויי ההישרדות. התפתחות האנושות הגיעה לנקודת אל־חזור המחייבת הכרעה בין חורבן לבין עלייה למדרגה חדשה של יחסים בין בני אדם ובין אומות, שאפשר להשיגה בכוחה של הבחירה המוסרית, ולא באמצעות כוח שכופה סמכות שלטונית. הוא האמין שיחידים שיכירו בכך שאין מנוס מייאוש מכל הפתרונות ה״מעשיים״ הם שיחוללו את השינוי ויהיו מופת לעמם ולכל העמים.

ברנר ביסס את מושג ה״אף על פי כן״ שלו (שבאמצעותו הצדיק את הנחישות החלוצית להגשים את הרעיון הציוני הבלתי אפשרי באמצעות התיישבות בארץ ובניית חברה יהודית חיונית) על העימות בין התשוקה האנושית היוקדת והבלתי רציונלית לבין המודעות לכיליון הממשמש ובא. בדומה לגורדון, סבר ברנר שהייאוש הנובע מהתבוננות ישירה באמת יהיה הגורם המכריע. ההבדל ביניהם שב והתחדד במישור האנתרופולוגי: ברנר מזדהה עם הרצון הדרוויניסטי לחיות, ואילו גורדון מזדהה עם חוויית החיים היוצרת, ההופכת ל״צו קטגורי״ המחולל שינוי קיומי. זהו הבדל יסודי בין השאיפה להתקיים באופן ״נורמלי״ לבין ההכרה שרק כינונם של ערכים אחרים, מוסריים יותר, יכול להציל את האנושות ואת עם ישראל מכיליון.

הפתרון נראה פרדוקסלי: השפעתה של תפיסת הייאוש של ברנר על אנשי העליות השנייה והשלישית גברה על זו של תפיסת הייאוש של גורדון, אף שגורדון הציע דרך שבה ייסורי ההגשמה פירושם אנושיות נעלה יותר, ואילו ברנר הציע רק סיכוי קלוש לקיום דל בעתיד.

פורסם

01.07.2008

כיצד לצטט

שביד אליעזר. (2008). התשתית הקיומית של העימות בין גורדון לברנר ושאלת השפעתם בתנועת העבודה בארץ. עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 263-273. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/688