מתחת למכ"ם: אי־אמון קונסטרוקטיבי בישראל

מחברים

  • טל לנטו האוניברסיטה העברית בירושלים image/svg+xml מחבר/ת

מילות מפתח:

חקר בתי מחוקקים, פוליטיקה השוואתית, פוליטיקה של ישראל, רפורמות פרלמנטריות, שינוי מוסדי

תקציר

בשנת 2014 הייתה ישראל למדינה השביעית שאימצה את המנגנון הנדיר אי־אמון קונסטרוקטיבי, אשר מגביל את יכולתה של הרשות המחוקקת לאתגר את הרשות המבצעת. במאמר זה אני עוסקת בשאלה מהם הגורמים והנסיבות שהביאו לאימוץ אי־אמון קונסטרוקטיבי בישראל. דרך מחקר היסטורי שמתחקה אחר תהליך זה מראשיתו ועד סופו נמצא כי ישראל, כמו מדינות אחרות, מיסדה חוקית את המנגנון כדי לייצב את הרשות המבצעת, ביזמת מומחים ומכוני מחקר. בבחינת התהליך עצמו אפשר לראות כי אירועים (שונים) זירזו את הרפורמה והעניקו ליוזמיה הזדמנות לקדמה. מלבד זה, בכל הנוגע למניעים הפוליטיים, בעת המעבר לאי־אמון קונסטרוקטיבי נמצא כי עמדות המפלגות בעניין הרפורמה נקבעו שלא על פי אידיאולוגיה אלא בהתבסס על השתייכות לקואליציה או לאופוזיציה, שכן חברי כנסת אין את החופש להצביע לפי צו מצפונם. לבסוף, בשאלת התוצאה, במאמר זה אטען כי מנגנון אי־האמון הקונסטרוקטיבי אּומץ בישראל מתחת למכ"ם משום שהנושא לא עמד במרכז סדר היום של המחוקקים בכנסת. יוזמי הרפורמה הבליעו את השינוי בהצבעת אי־האמון במערכת רחבה יותר של רפורמות; בשל כך זכה השינוי לדיונים חלקיים ושטחיים בלבד, ולא נדונו לעומק השלכות הרפורמה. ממצא זה מעיד על אסטרטגיה חדשה בחקר רפורמות פרלמנטריות.

פורסם

01.07.2020

גיליון

מדור

מאמרים

כיצד לצטט

מתחת למכ"ם: אי־אמון קונסטרוקטיבי בישראל. (2020). עיונים: כתב עת רב־תחומי לחקר ישראל, 33, 280-310. https://iyunim.bgu.ac.il/index.php/iyunim/article/view/179